- תְּרָדָא
- תְּרָדָאI ch. sam(תרד beet).Pl. תְּרָדִין. Gen. R. s. LXVII, Yalk. ib. 115.Erub.53b (in enigmatic speech) שור במשפט = תּוֹר דִּין = תרדין.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
